ישנם מספר סוגים של גלאי גוף. זוהי הבחנה בין מובן רחב למובן צר. במובן הרחב, גלאי גז מחולקים לגלאי גז קבועים ולגלאי גז ניידים. גלאי הגז הקבוע, כשמו כן הוא, הוא גלאי גז המקובע במקום מסוים ואינו ניתן להזזה. גלאי הגז הנייד מתייחס לגלאי גז הניתן להזזה בכל עת ולשאת איתך.
סוגי גז שזוהו על ידי גלאי הגז:
1. גז דליק ונפיץ: גז דליק ונפיץ מתייחס לגז הדליק שעלול לבעור באטמוספרה. הגז הדליק מעורבב בתווך התומך בעירה המתאים בפרופורציה מסוימת, ויכול לגרום לבעירה או פיצוץ בפעולת מקור ההצתה. גזים כאלה כוללים בעיקר פחמימנים, פחמימנים הלוגנים, אלכוהול, מתיל אצטט וסוגי תרכובות אחרות של גזים דליקים וקיטור.
2. גזים רעילים ומזיקים: גזים רעילים ומזיקים מתייחסים לכימיקלים רעילים שהם גזים או נדיפים במיוחד בטמפרטורה ולחץ רגילים, ומגיעים מזיהום תעשייתי, שריפת פחם ונפט ופירוק חומרים ביולוגיים. כוללים בעיקר: פחמן חד חמצני, ויניל כלוריד, מימן גופרתי, כלור, מימן ציאניד, ציאניד אקרילי, חנקן דו חמצני, בנזן, אמוניה, פוסגן, פוסגן, פלואור, מימן פלואוריד, ארסין, ברום, ברומין מימן, גרמן, דיבורן וכו'.
3. גזים מחנקים: כולל פחמן חד חמצני, מימן גופרתי, חומצה הידרוציאנית, פחמן דו חמצני וגזים נוספים. לאחר שהתרכובות הללו נכנסות לגוף, הן גורמות לרקמות ותאים שונים להיות היפוקסיים. פחמן חד חמצני גורם בעיקר להמוגלובין לאבד את יכולתו לשאת חמצן, מה שמוביל להיפוקסיה. מימן ציאניד פועל ישירות על ציטוכרום אוקסידאז, וגורם לתאים שאינם מסוגלים לקלוט ולהשתמש בחמצן. למתאן אין רעילות ברורה. הוא מפחית בעיקר את ריכוז החמצן וגורם לחנק היפוקסי.
4. גזים מגרים: כולל כלור, פוסגן, דיפוסגן, דו תחמוצת הגופרית, תחמוצת אמוניה, פורמלדהיד, אמוניה, אוזון ועוד. המאפיין של גז מגרה בגוף הוא שיש לו השפעה מעוררת חזקה על העור והריריות, חלקם מהם יש השפעה קורוזיבית חזקה בו זמנית. מידת הפגיעה בגזים המגרים בגוף קשורה למסיסותו במים ולאתר הפעולה.
בין ששת הגזים הנפוצים המתגלים על ידי גלאי גזים, חמצן הוא מחמצן ועזר בעירה; תחמוצות פחמן דו חמצני ותחמוצות חנקן הם גזים רעילים ומזיקים; מתאן הוא גז דליק ונפיץ; מימן גופרתי ופחמן חד חמצני הם לא רק גזים רעילים ומזיקים, אלא גם דליקים ודליקים. גז נפץ.
